עבדתי גם על מרתף אבן השדה שלי (בן 170), והנה מה שלמדתי:

כששכרתי בונה אבן אמיתי (זה נכון; הם עדיין קיימים) כדי לתקן שטח של קיר שהיה רעוע מאוד למדתי כמה דברים שעוזרים לי עכשיו, וגם למדתי שחלק ממה שהוא עשה לא היה נחוץ.

התחלתי את הכוונה שלי בעזרת אזמל משם את המרגמה הרופפת; לפעמים יש הרבה, ולפעמים רק מעט (לפעמים אני יכול לנקות חלל בתוך הקיר גדול יותר מכדור רך, ולפעמים אני צריך לחתוך את מרגמת הקול כדי שיהיה לי מספיק מפתח כדי להחזיק את החדש). תהליך זה מתחיל בעזרת איזמול ממש, אך עדין, ומסתיים בגרידה בעזרת האזמל עד שאני מרוצה שכל מרגמה שנשארה בריאה. (טיט סיד ישן דומה יותר לגירוד בצק משחק קשה מאוד שהילדים השאירו בטעות). אני סותת את זה בצורה אסטרטגית, לעולם לא משחרר אבן מהקיר, אם אוכל להימנע ממנה, ולעולם לא מוציא שטח גדול בכל פעם; ככל שאני מתקדם אני עובד מהאזורים שהשלמתי לאחרונה ומצטרף אליהם, כך שהקיר נתמך היטב. ואז אני שואב את החללים לפני שאני מתחיל למזוג.

אני משתמש בתערובת טיט מסוג N (כבר הולך; פשוט להוסיף מים). מכיוון שמדובר בכ- 25 אחוז חומר צמנטי (סיד ומלט פורטלנד), אני מוסיף חול כדי להוריד את האחוז לכ כעשרים אחוז, כדי להתאים יותר את קשיות המלט הישן, אם כי עם כל העצות הסותרות בנושא זה אני בספק אם זה חשוב ככל שיש אומרים. החול, לעומת זאת, הופך את המרגמה ליותר עביד ומאפשר לי לארוז אותה קצת יותר טוב בסדקים.

אני משתמש בכלי כוונון למשיכה ולמשיכה כדי לארוז את המרגמה ביסודיות בין האבנים, ולמלא לחלוטין את החללים (זאת אומרת לגמרי). ואז, לאחר ריפוי לזמן מה (עד שהברק מלחות ירד מהטיט), אני משתמש במברשת צבע לחה (ממש זולה לכך) כדי להבריש את מפרקי המרגמה חלקים, ולחבר את כל הקצוות ביסודיות לאבן. . התוצאה נעימה לעין, ואטומה לחלוטין. אחרי זה, בונה האבן יעץ לי כי מעיל פרג '(ציפוי הקיר לחלוטין) אינו מיותר; למעשה, נראה לי שאם יהיה צורך בתיקונים בעתיד, ציפוי זה יקשה עליהם לראות מוקדם יותר, ויסבך את התיקון.

אני מקווה שזה יעזור. התיקונים שלי מתקדמים יפה, ונראים בדיוק כמו מה שבונה האבן עשה.

לא מדובר כל כך הרבה בטיט כמו בתהליך העבודה. עליכם לנקות את המרגמה הישנה המתפוררת כדי לפנות מקום חדש. הסר את המרגמה הישנה כך שכל החלקים יהיו יציבים ושום דבר לא יתפורר - אתה יכול אפילו לגרד מעט מהטיט הישן. החלק החשוב מאוד הוא לשטוף את הקיר כמו שצריך במים כדי שכל החלקים יתקבעו ולא יהיה אבק - אחרת המרגמה החדשה פשוט תיפול. מאשר ללחוץ על המרגמה החדשה במפרקים ולמלא אותם, להפוך אותם לחלקים על פני השטח.

באשר למרגמה תכולת הסיד לא צריכה להיות חשובה לכל החיים, אך אתה יכול להוסיף מעט לעבודה טובה יותר. בדרך כלל לא צריך להיות סיד או מעט מאוד בקיר אבן. המרגמה החדשה צריכה להיות מורכבת מחלק אחד של מלט פורטלנד ו 2 -3 חלקים של חול.

אם אתה עושה את זה כמו שצריך (משטח מוכן היטב, מרגמה טובה), המרגמה החדשה לא אמורה להתפורר או לאבק במשך עשרות שנים.

חוויה אישית: זו עבודה מונוטונית שגוזלת זמן רב, אך התוצאה יכולה להיות טובה מאוד אם נעשה אותה בזהירות.

אני באותו מסע. יש לי את אותו סוג של תשתית אבן גוויל בדיוק כמו התמונה שפורסמה למעלה, שם הטיט המקורי נושר ויוצר בלגן מאובק סביב פנים המרתף. לאחר מחקר, אשתי התחילה את תהליך ההובלה באמצעות טיט מסוג N מעורבב בחול, אך היא מעולם לא השלימה את הפרויקט. זה היה לפני כחמש שנים וזה עדיין נראה כאילו זה נעשה אתמול. עכשיו כשיש לי קצת זמן פנוי, אני הולך לקפוץ ולהתחיל מהמקום בו היא הפסיקה. ההיגיון והמחקר מובילים אותי למסקנה זו: 1. מאז שנבנה ביתי בשנת 1870 ומלט פורטלנד לא היה בשימוש נרחב, המרגמה המקורית חייבת להיות מרגמה על בסיס סיד וכנראה עלי להשתמש בתערובת סיד ופורטלנד. (שיהיה הרבה יותר קשה מהמקור) 2. אבני השדה ביסוד שלי מורכבות מסלעים מסוג גרניט וקוורץ, שהם קשים במיוחד, כך שהטיט שלי לעולם לא יהיה קשה יותר מהסלע. מכיוון שהבסיס הוא מתחת לכיתה ואינו נתון להקפאה ונתמך על ידי לכלוך מארבעה צדדים, החשש היחיד שיש לי הוא בעיות רטיבות. לסיכום, מכיוון שסוג N יכול להוות תחליף בתרשים לסוג S, והתחלתי עם סוג N וזה נראה כאילו זה מחזיק מעמד טוב, אני אמשיך להמשיך עם סוג N וחול. לאחר שאמרתי את כל זה, הייתי מעוניין לדעת במה החליט מר, ליוסה להמשיך.